מי אני?

אורין ויינברג יצהר.jpg

אני אורין. עיתונאית, כותבת ועורכת. ילידת 1988, גרה בתל אביב ונשואה לשי. מחברת ספר הילדים מילוליתא ואוצר המילים האבודות.

אני עורכת את מגזין הגיע זמן חינוך, ששואף להעלות את רמת החינוך בישראל ומשמש במה איכותית לנשות ואנשי חינוך כותבים. 

אני משמשת מבקרת התיאטרון של אתר ynet. במסגרת התפקיד אני זוכה לכתוב על הפקות ישראליות מצוינות כמו אלף שמשות זוהרות  ועלובי החיים ועל מופעי מחול בינלאומיים כמו גן התענוגות הארציים וגטסבי הגדול

בנוסף, אני עוסקת בעריכת ספרים ובכתיבת צללים, זאת אומרת שאני עוזרת לאנשים ולארגונים להפוך את הסיפור שלהם לספר ולא ישנה בלילה אם יש פסיק תועה.

עבדתי כעורכת מדור הבמה והאמנות של ynet. כתבתי כתבות מגזין בשלל נושאים תרבותיים וחברתיים: מחקר החלומות שאנו חולמים ועד להיעלמותה של הרי"ש המתגלגלת מהשפה העברית; משיחה על החיים עם דוגמנית עירום בת 85ועד לריאיון עם האמנית הישראלית המצליחה בעולם

כתבות שלי פורסמו בעיתונים ובמגזינים מובילים כמו ידיעות אחרונות ולאשה. למשל זו על המסע הבלתי נשכח להודו, או הכתבה על הפעם שבה גררתי את בן הזוג שלי לישון בצינור. וכמובן הפרויקט המיוחד יצירת חיי במסגרתו ליוויתי מפגשים בין משפחות שכולות לאמנים שהנציחו את יקיריהן. בכולן, מה שהניע אותי הם הרצון והסקרנות לספר סיפור אנושי.

אני בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובתקשורת מאוניברסיטת תל אביב, ולומדת לתואר שני בספרות וכתיבה יוצרת.

שימשתי העורכת הראשית של תזה - מגזין הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב. תפקיד שלימד אותי על הקסם שהופך דף לבן לעיתון (בעצם אין כאן קסם, רק עבודה קשה).

פרסמתי שירה וסיפורים פרי עטי בכתבי עת שונים; כתבתי ל-Mako, אונלייף,

עכבר העיר וידיעות תל אביב; וערכתי את עיתון הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב.

.

אני אוהבת לטייל בעולם ומוקסמת מתרבויות רחוקות. 

כתבתי על זה כאן: 

ירח דבש בהודו - שער בעיתון מסלול.jpg

אני מכורה למילים - בעיקר לשירה. 

ולכלבים - בעיקר לנלה, הטרוריסטית השעירה.

כתבתי על זה כאן:

נלה הכלבה בחוף הכלבים מתוך ידיעות אחרונות

אני מאמינה שהחיים מורכבים מסיפורים. מפגש עם אדם ברחוב, חיפושית אדומה על עלה, מוכר נלהב בשוק או דף נייר קרוע על המדרכה - כל אלה הם גרעינים של סיפורים. העניין הוא שהשגרה וה"נורמליות" נמצאות בכל מקום, אבל העולם חי ונושם, וכל הזמן מתרחשים בו עניינים. אז אני מתבוננת, גם בדברים הקטנים, והופכת אותם לרגש דרך מילים. 

Paper Plane